לואל – שנות החיים הראשונות וההשפעות
מאת ד״ר אן מ. פיליאצ׳י
זמן קצר אחרי שעברה ליליאן וולד לגור בלואר איסט סייד, פגשה את ג׳וזפין שו לואל, שהפכה לאחת מחברותיה ומורות הדרך הראשונות שלה. שו לואל עסקה בפילנתרופיה בעיר ניו יורק מאז תחילת שנות ה-70 של המאה ה-19. עד שנות ה-90 הפכה לאחת הפעילות המשפיעות והיעילות ביותר בעיר.
ג׳וזפין שו לואל נולדה ב-16 בדצמבר 1843 בווסט רוקסברי שבמסצ׳וסטס, עיירה במרחק כתשעה מייל מבוסטון. הוריה, פרנסיס ושרה שו, היו חברים אמידים בחברה של ניו אינגלנד. כמבטלי עבדות רדיקליים, נמנו בין חבריהם פעילי שינוי בולטים רבים של התקופה. בין שכניהם היו תושבי ברוק פארם, קהילה אוטופית שקיבלה השראה מפילוסופיה טרנסצנדנטליסטית ועוצבה על פיה.
ב-1847 עברה משפחת שו לסטטן איילנד שבניו יורק. ארבע שנים אחר כך יצאו למסע ממושך באירופה, ושם נשארו כמעט חמש שנים. באירופה שלטה ג׳וזפין בגרמנית, בצרפתית ובאיטלקית. במשך כמה חודשים בשנה האחרונה שם למדה בבית ספר קתולי לבנות בפריז. אחרי שחזרה לסטטן איילנד ב-1855, למדה ג׳וזפין בבית הספר של העלמה גיבסון. היא נסעה לבוסטון לשנתיים האחרונות של לימודיה הפורמליים, וסיימה שם בגיל שמונה עשרה.
ג׳וזפין שו גדלה והיתה לצעירה עדינה, בעלת מראה אתרי, בגובה בינוני, עם עיניים חומות ושיער ערמוני-אדמדם. חבריה ומכריה תיארו אותה כאדיבה ואוהדת, בעלת שכל צלול, חוש הומור נפלא ויכולת מרשימה לגרום לדברים לקרות.
כתומכת נלהבת של הצפון במלחמת האזרחים האמריקנית, נשארה שו נאמנה לאידיאלים של האיחוד גם כשנזקי המלחמה גרמו לה אובדן אישי גדול. תחילה, בתחילת 1863, הייתה היא ומשפחתה הרוסות כשאחיה, רוברט גולד שו, איבד את חייו בלחימה נגד הקונפדרציה. באותה שנה, ב-31 באוקטובר, מצאה ג׳וזפין הפוגה מיגונה כשנישאה, אחרי חיזור קצר, לקולונל צ׳ארלס ראסל לואל הבן. בני הזוג בילו חורף שקט במפקדתו בוינה שבווירג׳יניה, שם הקדישה הכלה החדשה את עצמה לטיפול בחיילים חולים ופצועים בבתי חולים צבאיים סמוכים. אבל הנישואים נקטעו כשצ׳ארלס ראסל לואל נהרג גם הוא בקרב ב-20 באוקטובר 1864, פחות משנה אחרי החתונה.
חודש וחצי אחר כך, ב-30 בנובמבר, ילדה ג׳וזפין את בתם, קרלוטה ראסל. האלמנה הצעירה לא נישאה שוב. היא לבשה בגדי אבל שחורים עד סוף חייה, שאותם הקדישה לגידול בתה ולמטרות צדקה.
עוד לפני שנישאה התנדבה שו (לואל) באגודה המרכזית של נשים לסיוע (WCAR), ארגון שהקימה ב-1861 הרופאה אליזבת בלקוול כדי לתאם את מאמצי הצדקה של נשות הצפון במהלך מלחמת האזרחים. אחרי שהפכה לאלמנה גייסה שו לואל כספים עבור האגודה הלאומית של ניו יורק לסיוע לעבדים משוחררים (NFRANY), ארגון שנוסד ב-1862 כדי לעזור לאפרו-אמריקנים שחיו על אדמה שנכבשה בידי צבא הצפון. ב-1866 נסעה לווירג׳יניה מטעם הארגון כדי לבדוק ולדווח על מצבם של בתי ספר לאפרו-אמריקנים במדינה.
בתחילת שנות ה-70 עבדה שו לואל עם אגודת הסיוע לצדקה של מדינת ניו יורק, קבוצה שביקרה בבתי הכלא ובבתי המחסה של ניו יורק, בדקה את התנאים בהם ודיווחה עליהם. ב-1875 הובילה מחקר ברחבי המדינה על עניים כשירים לעבודה. באביב 1876 מינה אותה מושל ניו יורק סמואל ג׳. טילדן לנציבה הראשונה מבין הנשים במועצת הצדקה של מדינת ניו יורק. כחברת המועצה חקרה שו לואל את התנאים בבתי עניים, בבתי כלא, בבתי חולים, במוסדות לחולי נפש (שנקראו אז בתי מקלט) ובבתי יתומים ברחבי המדינה, ודיווחה עליהם.
עבודתה של שו לואל הובילה אותה להאמין שאין להחזיק את הנזקקים לצדקה בהמוניהם בבתי עבודה, וזה היה עדיין גורלם של עניים רבים באותה תקופה. את העניים הכשירים לעבודה, חשבה, יש לשחרר ולספק להם עבודה, ואת ילדי היתומים יש להשכין, ככל האפשר, בבתים פרטיים. את שאר אוכלוסיית בתי העבודה, טענה, יש להפריד למסגרות מוסדיות נפרדות שיתייחסו במפורש לצורכיהם – מוסדות לחולי נפש, בתי קבוצה לנערות עבריינות וכן הלאה. היא הקדישה שנים לעבודה ולפעילות שדולה מול בתי המחוקקים של המדינה ושל הערים כדי להביא לשינויים האלה בהתמודדות עם צורכי העניים.
נכתב ב-2016